יקב שילה

שנים רבות גרמו לנו להאמין שיין טוב אפשר להכין רק מענבים שגדלו באזור זכרון יעקב. שם שכנו היקבים הוותיקים של ישראל ושם ניטעו חלקות כרם רבות. לאחר מכן, אי שם בשנות השמונים המאוחרות של המאה הקודמת, עם ההקמה המוצלחת של יקבי רמת הגולן, חשבנו שהיין משובח באמת מגיע רק מהצפון הרחוק (הגולן והגליל), אבל רק בשנים האחרונות הסתבר שיין ישראלי מעולה, כזה שזוכה להכרה בינלאומית - מדליות בתחרויות נחשבות וציונים גבוהים ממבקרי היין העולמיים המובילים - מגיע מאזור גב ההר המסורתי, דהיינו יהודה ושומרון. לא פחות.


עוד ועוד יקבים מיו"ש מציגים יינות איכות וזוכים באהדת הקהל, כמו גם בזו של שופטי ומבקרי יין, אבל מסתבר שגם בעובדה הזו אין חידוש והאזור הזה היה מפורסם ביינותיו כבר בימי קדם - שפע גתות יין עתיקות מתקופת בית ראשון ושני פזורות בכל עבר, ומשמשות עדות דוממת על תעשיית היין המפותחת שהייתה כאן בימים ההם. ואל לנו לזלזל בחשיבות היין בימים ההם – היה זה אחד מענפי הכלכלה החשובים ביותר של המשק הישראלי, שכן היין שימש גם כמשקה מרכזי בתזונה המקומית (תפוזים עוד לא היו בנמצא, גם לא תפוחים או עגבניות) וגם כרכיב בלתי נפרד בטקסי הקרבת הקורבנות שהובאו למקדש. כך, בחפירה ארכיאולוגית שנערכה לפני כשנתיים ליד גת עתיקה בקרבת הישוב שילה, נמצאה קרן מזבח המתוארכת לתקופת המקרא, והמומחים סבורים כי לא מן הנמנע שזוהי אחת מקרנות מזבח העולה ששימש במשכן שילה.

גם בימינו, הביקוש לכרמי שילה ותנובתם גדל משנה לשנה, וכתוצאה מכך ניטעים עוד ועוד כרמים סביב, אשר מספקים חומר גלם איכותי הן ליקבי הבוטיק האיזוריים והן ליקבים מסחריים גדולים שכבר הבינו את הפוטנציאל הטמון בענבים הללו וחתמו על הסכמים ארוכי טווח עם מי מהכורמים המקומיים. ממש לנגד עינינו מתקיים חזון הנביאים "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן, נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו ל"א, ד'), כהמשך לחיי האבות שגידלו כאן ענבים ודרכו מהם יין.



היקב הגדול באזור הוא יקב שילה, הממוקם בכניסה ליישוב. הוא הוקם בשנת 2005 על ידי ד"ר מאיר שומר, יהודי- ממרכז אמריקה, חם, המחלק את חייו בין מקסיקו-סיטי, שם הוא משמש כמשפטן ואיש עסקים, לבין ישראל. לפני כשש עשרה שנה, במפגש יקבים איזורי, הוא פגש את עמיחי לוריא, אז עוד קבלן שיפוצים מהיישוב 'מעלה לבונה' שייצר מעט יין כתחביב, והתרשם עמוקות מהרצינות ומאיכות היין שלו. "הוא בדיוק הקים את יקב שילה כהשקעה וחיפש מישהו שייצר עבורו את היין וגם ינהל את כל האופרציה. אני הייתי באותו זמן מגובס אחרי ששברתי את פרק כף היד וחשבתי לעצמי שלייצר יין יהיה מן הסתם קל יותר מלשפץ בתים. השבתי בחיוב להצעה שלו ורק אחרי שנה לערך, כשהיינו עמוק בבציר, הבנתי עד כמה טעיתי ועד כמה ייצור היין מורכב ומחייב...".


לוריא, יינן אוטודידקט מוערך, מפליא להוציא תחת ידיו שנה אחר שנה יינות משובחים, בזכות אופיו הלא מתפשר ואף הפדנטי. תחת ניהולו, זוכה היקב להכרה בינלאומית רחבה ולהערכה רבה בקרב חובבי היין. כל ארבע סדרות היין של היקב (שור, לג'נד, סוד ופסיפס) כבר רכשו לעצמן קהל לקוחות אדוק בישראל ובתפוצות, והכמות המיוצרת עולה מדי שנה וכבר חצתה את רף ה-230,000 בקבוקים לבציר, אשר כ-60% מהם מיוצאים לחו"ל – הישג נדיר ליקב ישראלי (הממוצע הארצי עומד על כ-20%). המלאי, אגב, נמכר מהר ולא אחת מורגש מחסור זמני בתוצרת, עד הבציר הבא.


בעיצומה של התקופה הלחוצה של ערב הפסח (כ-30% ממכירות היין השנתיות בישראל מתבצעות בזמן הזה), בין מיכלי הנירוסטה העצומים בהם מותסס היין ובין חביות העץ האימתניות בהן הוא מתיישן (בין חצי שנה ועד שנתיים, לפי סוג היין), התפנה לוריא מעיסוקיו על מנת לשוחח עמנו ולספר קצת על עצמו והיקב.

"גם בחיי הפרטיים, כמו ביקב, אני אוהב את עבודת הכפיים ומשתדל לעשות כמה שיותר במו ידי", מספר לוריא. "אני מגדל עבור משפחתי את רוב הירקות שאנחנו אוכלים, אופה לחמי שאור, מבשל ועוד. באופן הזה אני גם מתחבר למסורת ולומד לעומק ולמעשה את כל המצוות הרלוונטיות כדי לקיים אותן בעצמי – תרומות ומעשרות, חלה, שמיטה, רבעי ועוד. לקראת פסח אני, לא רק אופה את המצות, אלא גם דואג שיהיו בעדר הטלאים ממנו אני שוחט בשר, כמה טלאים בני פחות משנה ללא סימון-ניקוב באוזן, בתקווה ובתפילה שנזכה להקריב קרבן פסח כהלכתו במהרה".


מי שמכיר אותו יודע שהוא לא מגזים. ממש One man show - גם את עבודת השיווק של היקב הוא לקח על עצמו, ובשיטוט קל ברשת אפשר להיתקל בסרטונים ותמונות שהוא מעלה, המשלבים יחד עם היין שלו גם את התחביב הנוסף – צליית בשר ובישול גורמה. העשיה הייננית עומדת במרכז חייו – כקבלן שיפוצים היו לו הידע, ההבנה והיכולת לבנות את היקב כמעט בעצמו, לרבות תכנון חלק מהמכונות הייעודיות המשמשות בייצור היין. טביעת האצבע המדויקת שלו ניכרת באופן מובהק ביינותיו, והיקב שהוא כה מזוהה איתו ושזכה כמעט בכל מדליה בינלאומית אפשרית ובציונים גבוהים של מגזיני יין בעולם (להלן), נמצא בפסגת הייננות בארץ ומגשים הלכה למעשה את השאיפה הציונית, לחזור לישראל ולקיים בה חיים לאומיים מלאים. העובדה שהוא נולד בארה"ב ועלה לארץ בילדותו רק מסבירה ומחדדת עוד את הזיקה הציונית העמוקה שלו.


אז מה בעצם עושה את היין שלכם לכל כך מוצלח ומיוחד לאורך השנים?

לוריא: "ראשית, ואת זה יגיד לך כל יינן הגון, אנחנו משתדלים לא להפריע לטבע לעשות את שלו. הרבה פעמים אנחנו רק מנסים לכוון את מה שגדל פה באדמה ונותנים לגפנים את התנאים האופטימליים על מנת שנוכל להפיק מהן את המיטב. אני קורא לזה 'סיעתא דשמיא' – לראות ברכה בעשיה שלנו. מה שמנחה אותנו ביקב זה להיות מדויקים ועקביים מדי בציר. זו חכמה קטנה להצליח להוציא תחת ידיך יין טוב פעם אחת, אבל זה הרבה יותר מורכב לשמור על רמת האיכות לאורך השנים, וצריך לזכור שכל שנה זה סיפור חדש – כמות המשקעים השנתית משתנה, הטמפרטורות, תנאי האקלים וכו'. אני לא בטוח שיש עוד הרבה יקבים שמשקיעים כמונו כל כך, לא רק ביקב אלא גם בכרמים. אנחנו לא מוותרים על שום דבר, ואני באופן אישי מפקח על הכל ומבקר בכרמים מדי שבוע או שבועיים. זה גם בגלל האופי שלי וגם בגלל החיבור לארץ ולמסורת. יחד עם הכורמים שלנו, אנחנו מפעילים מעקב צמוד ומדוקדק על כל התהליך שם, שכולל את אופן הזמירה בחורף, פיזור הקומפוסט באופן אופטימלי, בקרה על ריסוסים והגנת הצומח, דילול שריגים ואשכולות, השקייה ממוחשבת ומותאמת וכו'. לדוגמא - אנחנו עוקבים אחרי שינוי בתתי חלקות לאורך התבגרות הכרם, וכבר קרה שראינו שחדירת השורשים לקרקע לא היתה עמוקה מספיק בחלקה מסוימת אז שינינו את אופי ההשקיה בתוך אותה חלקה. אם יקבים אחרים מתהדרים בשולחנות מיון אופטיים או במיון ידני של אשכולות הענבים המגיעים מהכרם לפני שהם נכנסים לריסוק (כדי להפריד ענבים שאינם בשלים וכיו"ב), הרי שאצלנו אין כמעט מיון אשכולות ביקב – הרוב המוחלט נעשה כבר בכרם, וליקב מגיעים אשכולות 'מושלמים' ממש. גם הבציר שלנו, המכאני והידני, 'מתוקתק' – הוא נערך בשעות הלילה, בשש בבוקר הענבים כבר מגיעים ליקב כשהם עוד קרירים מצינת הלילה ועד עשר הכל כבר במיכלים. גם הציוד שיש לנו ביקב הוא מהמתקדמים בעולם. משאבות מיוחדות (פריסטלטיות), מערך קליטת ענבים, מיכלי נירוסטה וחביות עץ צרפתיות משובחות שעולות הון. אנחנו לא חוסכים על איכות".


מי שחושב שלוריא קצת מגזים, כדאי שיקשיב לכורמים שמגדלים ענבים ליקב, המספרים שלעיתים קרובות הוא לא מסתפק בפיקוח בלבד אלא אף מפשיל שרוולים ועובד בעצמו בכרם, כאחרון הפועלים. פדנטיות, כבר אמרנו...



וההשקעה, כך מסתבר, משתלמת. היקב משתתף דרך קבע בתחרויות יין ישראליות ובינלאומיות וזוכה להערכה רבה ולמדליות נחשבות. לדוגמא, מגזין היין העולמי הנחשב 'Decanter' נתן ליינות היקב, החל מסדרת הבסיס הפריבילג' ועד ליין הדגל פסיפס, ציונים של 90 עד 95 נקודות מתוך 100 אפשריות. וזה לא הכל - בתחרות היין הישראלית החשובה 'אשכול הזהב' זכה היקב לאורך השנים ביותר מדליות זהב מכל יקב אחר (!) - ודווקא בקטגוריות הצפופות והחשובות ביותר ('קברנה סוביניון', 'מרלו', 'סירה' ו-'יינות דגל', בהן נשלחים יינות רבים לטעימה) שבהן, בגלל ריבוי המתמודדים, הסיכוי לזכיה קטן משמעותית. "מה שחשוב לי הוא שהיין לא יאכזב את הלקוחות שלנו. יש לנו קהל לקוחות נאמן שיודע שביינות שלנו 'אין נפילות'. האיכות של היין נשמרת או אף עולה – וזה לא פשוט להתמיד ברמה הגבוהה לאורך כל כך הרבה שנים. יש משתנים רבים שלא נמצאים בשליטתנו כמו כמות המשקעים בחורף בכרמים, הבדלי הטמפרטורות, חמסינים, מזיקים ווירוסים שצריך לטפל בהם ועוד – ואנחנו עושים את מירב ההשתדלות מחד, ומאידך מתפללים להצלחת העשייה שלנו. אי אפשר להסתפק רק בצד אחד של המשוואה".



יש ליינות שלכם כשרות מהודרת כבר מהקמת היקב. זה לא מורכב לעבוד מול כל גורמי הכשרות, על שלל חומרותיהם, שלא לדבר גחמותיהם?

לוריא: "החקלאים שלנו עובדים עם אגרונומים מומחים שמאושרים על פי כל גופי הכשרות המחמירים ולכן הכשרות המהודרת שלנו מתחילה כבר בכרם. ולא, אין לנו בעיה עם שום גוף כשרות. תבין, אין לנו פה אינטרסים מנוגדים – גם אנחנו, כחלק מהאופי המדויק שלנו, מקפידים בעצמנו, זה בצד זה, הן על תהליכי ייצור מדוקדקים בלי עיגולי פינות והן על דרישות ההלכה, למרות שלעיתים אפשר למצוא הבדלים בגישה. אתן לך דוגמא; בשנים האחרונות יש תופעה בכל מיני יקבים של 'טקס הפרשת תרומות ומעשרות' - מביאים צלם, קהל ועושים מזה הרבה יחסי ציבור. לא אצלנו. אחד מראשי מערכת הכשרות שאנחנו עובדים איתם שאל אותי לפני כמה זמן למה באמת אנחנו לא עושים לכבוד זה אירוע גדול. והתשובה שלי הייתה כי לטעמי אין מה להתגאות בזה. להיפך - אולי אפילו צריך להתבייש בזה, ששנה אחרי שנה אני נאלץ לשפוך את התרומה ולא לתת אותה לבית המקדש לכהנים. הרי אנחנו שופכים התרומה בגלל שאין לנו כהנים ודאים ואין מי שיכול לאכול תרומה בטהרה בימינו. ברור שזו מצווה אבל בימינו זה בדיעבד. זה 'זכר לחורבן' כמו שבירת הכוס בחתונה – זה אקט עצוב, של חורבן ולא של שמחה.

גם את ה-'מעשר עני' (מעשר הנוהג בשנים השלישית והשישית לכל מחזור של שבע שנות שמיטה) אצלנו ביקב אנחנו נותנים בחלוקת בקבוקי יין לעניים בפועל ממש ובאופן שהמקבל לא יודע את זהות הנותנים וגם אנחנו לא יודעים את זהות המקבלים. כך גם מבקרים שמגיעים אלינו לביקור ביקב זוכים לא רק לסיור ולהדרכה על אופן יצור היין אלא פעמים רבות מתפתחת שיחה ואף שיעור שלם סביב המצוות שמקיימים במהלך עשיית היין. אני זוכר שפעם אחת ביקרו אצלנו כיתה של ילדים חרדים שבדיוק למדו על המחלוקת שמתוארת בגמרא לגבי חיוב בדיקת חמץ במרתף היינות – עד כמה צריך להעמיק בה, אז כדי להמחיש להם את הסוגיה ואת הדעות השונות צבענו עבורם את החביות בגיר צבעוני, והם ראו את הסוגיה בעיניים ו'למעשה'".


הסמל של היקב הוא דמות שור מאוירת. מה עומד מאחורי זה?

לוריא: "בחרנו בשור מכיון שהיקב נמצא בנחלת שבטו של יוסף, שהשור הוא סמלו. השור מייצג את ההיסטוריה שלנו, את היינות שלנו, את האופי החזק והתשוקה שלנו ליצירה בשילוב הכבוד הרב לעבר שלנו ולמקום ממנו אנו באים. גם משה, בברכו את שבטי יוסף, אומר: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה." (דברים לג, יז). יש לנו יין אחד שבחרנו לקרוא לו 'חוני' על שם חוני המעגל, שמסמל עבורנו את החיבור בין התפילה לבין הצרכים הגשמיים שלנו, כפי שחוני עמד והתפלל לגשמי ברכה עבור עם ישראל. אנחנו שואבים השראה מהמקורות, מההיסטוריה המקומית של ייצור היין בגתות העתיקות הפזורות סביבנו ומאמינים שעבודת האדמה בארץ ישראל היא גם זכות גדולה וגם מצווה.


ומה הלאה? מה התוכניות לעתיד?

לוריא: "בשנה האחרונה הרחבנו את סדרת 'סוד' ביינות זניים חדשים – פטיט סירה, פטי ורדו וקברנה פרנק. אנחנו גם נוטעים כרמים חדשים מדי שנה כשכולם בסביבה שלנו – בין שילה ואיתמר, והם כוללים גם זני ענבים ייחודיים כמו פטיט סירה, ברברה או טנאט, לצד המסורתיים – קברנה סוביניון, מרלו וכיו"ב. בנוסף, רכשנו קרקע בסמוך למיקום הנוכחי של היקב ואנחנו בשלבים האחרונים של השלמת אישורי הבניה עבור המבנה החדש והגדול של היקב שיכלול בנוסף לאזורי הייצור, התפעול והאחסנה גם חנות מסודרת ומרכז מבקרים מפואר. מאז הקמת היקב ועד עכשיו העדפנו להשקיע קודם כל בכרמים ובציוד, אבל הגיע הזמן להקים מתקן חדש שיכלול גם מרכז מבקרים כדי שנוכל גם לארח כמו שצריך את הלקוחות הרבים שלנו. זה מדהים שהלקוחות שלנו פרוסים בכל רחבי העולם והארץ, בלי הבדלי השקפות פוליטיות, וכי מסתבר שוב שיין טוב יכול לגשר בין קצוות, לצמצם פערים ובעיקר להרוות ולשמח את כולם".

נו, בטח שטעמנו...

שרדונה, 2020 – יין לבן נפלא עשוי 100% ענבי שרדונה מאזור שילה, שאיכשהו נמצא תחת הרדאר של חובבי היין. היין תסס והתיישן כחצי שנה בחביות עץ אלון צרפתיות גדולות בנות 400 ליטר. יש לו צבע זהוב בהיר ומבריק, ארומת תפוח ירוק, אגס בשל ומנגו עם עדינות אגוזית וחמאתית. בלגימה הוא רך וחלק, כשטעמי החבית (אגוזיות, וניל קל) מוסיפים לו עומק אך לא על חשבון הפירותיות, בעל גוף בינוני וסיומת מאוזנת. (85 ש"ח).

שור ברברה 2018 – אולי ההפתעה שבקולקצית היינות של היקב. יין זה עשוי 100% ענבי ברברה צפוניים, זן איטלקי הנפוץ באזור פיימונטה. היין השתבח 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות. יש לו צבע בורגונדי יפה, ארומות פטל אדום ותותים, פלפל שחור ושוקולד מריר מאד עם תיבול רוזמרין ואקליפטוס. בעל טעמי בשר צרוב וחומציות גבוהה במרקם מרוכז והרמוני. יין נהדר שיתאים לבשר על האש אבל לא רק.

שור מרלו 2018 - מיוצר מענבי מרלו בגדלים בכרמים הנבחרים של איזור שילה. עבר יישון בחביות עץ אלון צרפתי במשך 15 חודשים שהוסיף לו מורכבות ואלגנטיות. יש לו ניחוחות פרי נהדרים של אוכמניות, קסיס ומעט נענע טריה לצד וניליות עדינה. בחיך ניכרים טעמי פטל, אוכמניות, גוף בינוני-מלא, וסיומת ארוכה ונעימה. היין לא עבר סינון ולכן יתכן ולאורך שנות ההתישנות הוא ייפתח משקעים טבעיים. אחד מיינות המרלו המרגשים שנצפו כאן.

לג'נד פידלר 2017 – יין נפלא מסדרת הממסכים של היקב. מורכב מענבי פטיט סירה (51%), פטי ורדו (33%) ומעט שיראז (16%), שהתבגרו בחביות עץ אלון כ-15 חודשים. הוא ניחן בצבע שחור-סגול כהה, באף מורגשות ארומות עוצמתיות של שזיפים ופירות יער לצד שוקולד בלגי, טבק ואדמה רטובה 'של אחרי הגשם'. בלגימה הוא עשיר וקטיפתי ובעל סיומת ארוכה ונעימה. לא לחינם הוא זכה בציון הפנטסטי 94 בתחרות היין האמריקנית הנחשבת Ultimate Wine Challemge 2019.

קברנה סוביניון סוד רזרב, 2018 – בשונה מרוב היקבים, דווקא סדרת הפרימיום 'סוד' מהווה בשילה כ-'עמוד השדרה' של מכירות היקב. הקברנה שלפנינו לא פחות מנפלא. הוא התבגר כשנה ומחצה בחביות אלון, יש לו אף אינטנסיבי של פירות יער שחורים, שוקולד מריר איכותי ואדמתיות טובה. בלגימה הוא מרגיש רחב ועגול, בעל מרקם רך מחד אך עם טאנינים מורגשים שיעניקו לו יכולת התבגרות נוספת, למרות שהוא מהנה מאד כבר עתה.

שיראז סוד רזרב 2018 – אחד 'האסים' של עמיחי, שקוטף עם היין הזה מדליות זהב בתחרויות כבר בצירים רבים. פצצה של יין. עשיר מאד ובעל גוף, בעל מאפיינים אדמתיים ומפולפלים, עסיסי ופירותי (גרגירי יער שחורים ואדומים), על גבול המתקתקות אך לא גולש למחוזות בשלות היתר. רחב וסמיך במרקמו ויתאים לחיך הישראלי כמו כפפה ליד. וואו!

קברנה פרנק סוד רזרב, 2018 – יין זני, על טהרת הקברנה פרנק מסדרת יינות העילית של היקב, שהתיישן כ-18 חודשים בחביות אלון. צבעו בורדו-סגול אטום ועמוק, מהכוס בוקעים ניחוחות מופלאים של עוגת היער השחור, דובדבנים שחורים, עור וטבק יחד עם אדמת יער רטובה. בפה טעמי גרגירי יער שחורים מרוכזים, גוף אינטנסיבי ורחב וטאנינים קשוחים שיתנו לו בכיף שנות התיישנות רבות (בשמירה נאותה). 'ושמחת בחגך' – באופן הכי מהודר.

פטיט סירה סוד רזרב, 2018 – התוספת האחרונה לסדרת סוד. הענבים נבצרו באופן ידני מחלקות כרם מובחרות והתיין בילה כ-18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות. יש לו צבע סגול עמוק, אופי דובדבני להפליא לצד קפה ומיני תבלין. הפה מצוין ואקספרסיבי מאד עם טעמי פרי מורכבים. בשל ייחודיותו ומבנהו, התבגרות נוספת בשכיבה בתנאים נאותים רק תשביח עוד את טעמו.

פסיפס 2016 – יין הדגל, פאר היצירה, של היקב הוא ממסך (בלנד) המותקן מענבי מרלו, קברנה סובניון קברנה פרנק ומעט פטי-ורדו שגדלו כולם בכרמים המובחרים של היקב. כל זן השתבח בנפרד ארבעה חודשים בחביות עץ צרפתיות, מחציתן חדשות, ולאחר הרכבת הבלנד, הוחזר היין לחביות לשנה ורבע נוספת. ליין צבע סגול כהה ואטום. מהכוס בוקעים ניחוחות פטל שחור חמצמץ ודובדבן, קפה קלוי וקקאו לצד ירקרקות רעננה של עלי מנטה ואספרגוס. טעמו מתפתח בכוס לאורך הזמן ומרקמו אלגנטי. הוא נפלא כבר כעת אך יוסיף וישתבח עוד כחמש שנים נוספות.

------------------------------------------------

https://www.shilohwinery.com/shop-il - חנות היקב


1,485 views0 comments